ייתכן כי הפרעה בכימוקינים מעוררי דלקת מסבירה הופעה של מצבים רפואיים המקושרים לגיל, כגון שבריריות. עם זאת, חסר מידע המקשר בין ריכוז כימוקינים בדם לבין שבריריות.
עוד בעניין דומה
במחקר מקרה-בקרה זה נכללו 48 זוגות של מקרים ומקרי ביקורת בגילאי 65-90 שנים, מתוך מאגר המידע בלאומי של המרכז לטיפול בקשיש. בקבוצת המקרים נכללו נבדקים לא מאושפזים המדגימים שבריריות גופנית עם ירידה בפעילות יום-יומית. קבוצת מקרי הביקורת כללה נבדקים חזקים אשר הינם פעילים ביום-יום. החוקרים השתמשו בגרסה היפנית של מאפייני המחקר לבריאות קרדיווסקולרית על מנת לאבחן שבריריות ובשאלות בייק (Baecke) לצורך הערכת פעילות יום-יומית. רמות בסרום של הכימוקינים CXCL9 ו-CXCL10 נמדדו בעזרת מערך ELISAי(enzyme-linked immunosorbent assay).
גילם החציוני של הנבדקים בקבוצת המקרים עמד על 78 (טווח בין-רבעוני של 73-83) שנים לעומת 76 (טווח בין-רבעוני של 72-80) שנים בקבוצת מקרי הביקורת. שיעור הגברים עמד על 47.9% ו-43.8%, בהתאמה. תוצאות המחקר הדגימו כי על פי רגרסיה לוגיסטית רב-משתנית, מתוקננת עבור גיל, מין ושאר מערפלים, יחס הסיכויים עבור ריכוזים בשלישון העליון לעומת השלישון התחתון של CXCL9 ו-CXCL10 עמדו על 7.9 (רווח בר-סמך של 95%, 1.61-49.8) ו-1.61 (רווח בר-סמך של 95%, 0.42-6.3), בהתאמה. עם זאת, לא נמצא קשר ליניארי בין רמות בסרום של CXCL9 לבין מרכיבי שבריריות.
מסקנות החוקרים הייתה כי רמות בסרום של CXCL9 נמצאו במתאם עם הסיכוי לשבריריות. עם זאת, ממצאים אלו לא מצאו קשר תלוי מנה בין רמות של CXCL9 לבין מרכיבי השבריריות. יש צורך בביצוע מחקרים נוספים עם מדגם גדול יותר על מנת לאשש תוצאות אלו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
