מחקרים

הוספת טיקגרלול לאספירין ותוצאים במטופלי מחלה כלילית יציבה וסוכרת

מטופלים עם מחלה כלילית יציבה וסוכרת נמצאים בסיכון גבוה לאירועים קרדיווסקולריים - האם הוספת Ticagrelor לטיפול באספירין יכולה לשפר את התוצאים באוכלוסיה זו?

14.11.2019, 10:38
אספירין (צילום: אילוסטרציה)
אספירין (צילום: אילוסטרציה)

מטופלים עם מחלה כלילית יציב וסוכרת ללא רקע של התקף לב או שבץ נמצאים בסיכון גבוה לאירועים קרדיווסקולריים. לא ברור האם הוספת Ticagrelor לטיפול באספירין יכולה לשפר את התוצאים באוכלוסיה זו.

במחקר זה שהיה בהקצאה אקראית ובסמיות כפולה, מטופלים בני 50 ומעלה עם מחלה כלילית יציבה וסוכרת מסוג 2 הוקצו באקראי לקבל אספירין וטיקגרלול או אספירין בלבד. מטופלים עם שבץ או התקף לב קודם הוצאו מהמחקר. תוצא היעילות העיקרי שנמדד היה תוצא שמורכב מתמותה קרדיווסקולרית, התקף לב או שבץ. תוצא הבטיחות העיקרי שנמדד היה דימום שהוגדר על ידי מדד TIMIי(Thrombolysis in Myocardial Infarction).

19,220 מטופלים עברו הקצאה אקראית. תקופת המעקב החציוני עמדה על 39.9 חודשים. הפסקת טיפול היתה יותר נפוצה בקבוצת ההתערבות לעומת קבוצת האינבו (34.5% לעומת 25.4%).

היארעות תוצאים קרדיוסקולריים היתה נמוכה יותר בקבוצת ההתערבות (7.7% לעומת 8.5%, יחס סיכונים 0.9, רווח בר-סמך 95%: 0.81-0.99, p=0.04), בעוד שהיארעות דימומים רציניים היתה גבוהה יותר (2.2% לעומת 1.0%, יחס סיכונים 1.71, 1.18-2.48, p=0.005).

לא נראה הבדל משמעותי בהיארעות של דימום קטלני (0.2% לעומת 0.1%, יחס סיכונים 1.90, 0.87-4.15, p=0.11). ההיארעות של תוצא ניסויי שכלל נזק בלתי הפיך (תמותה מכל סיבה, התקף לב, שבץ, דימום קטלני או דימום תוך מוחי) היתה דומה בין שתי הקבוצות (10.1% לעומת 10.8%, יחס סיכונים 0.93, 0.86-1.02).

לסיכום, במטופלים עם מחלה כלילית יציבה וסכרת מסוג 2, ללא רקע של התקף לב או שבץ, משתתפים שקיבלו Ticagrelor בנוסף על הטיפול באספירין היו בסיכון נמוך יותר להיארעות של התקף לב או שבץ אבל בסיכון גבוהה יותר לדימום משמעותי בהשוואה למטופלים שקיבלו אינבו ואספירין.

מקור: 

Steg G.P et al (2019). N Engl J Med 2019; 381:1309-1320;

נושאים קשורים:  סוכרת סוג 2,  אינבו,  קבוצת ביקורת,  דימום,  חדשות,  מחקרים,  מחלות קרדיווסקולריות
תגובות