מטרת המחקר הנוכחי היתה לספק הערכות מוחלטות ויחסיות של תסמונת הגמילה מסמים ביילוד (neonatal abstinence syndrome – NAS) על בסיס התזמון ומשך השימוש באופיואידים במהלך ההיריון, בנוכחות או בהיעדר גורמי סיכון נוספים ל-NAS והיסטוריה של תלות או שימוש לרעה באופיואידים, חומרים אחרים, תרופות פסיכו-טרופיות שאינן אופיואידים וסיגריות.
עוד בעניין דומה
יש לציין, כי השבוע פירסם משרד הבריאות הנחיות על בסיס המלצות רשות התרופות האירופאית (EMA) בנוגע לתרופות המכילות קודאין, ממשפחת האופיאודים.
במחקר עקבה תצפיתי נאסף מידע מ-46 מדינות בארצות הברית לגבי נשים בהיריון, שקיבלו לפחות מרשם אחד לאופיואידים להקלה על כאבים בכל זמן במהלך ההיריון. הנשים סווגו לקבוצות לפי משך החשיפה לאופיואידים בהיריון: טווח קצר (פחות מ-30 יום) או ארוך (30 יום ויותר), וכן לפי שימוש מוקדם (בשני השלישים הראשונים להיריון) או מאוחר (המשך שימוש גם בשליש השלישי). בנוסף, הוערך המינון המצטבר במיליגרמים אקוויוולנטים למורפין.
במחקר השתתפו 290,605 נשים בהיריון שקיבלו מרשמים לאופיואידים. בקרב ילדיהם אותרו 1,705 מקרים של NAS. ממצא זה מתאים לסיכון מוחלט (absolute risk) של 5.9 עבור 1,000 לידות.
שימוש ארוך-טווח באופיואידים במהלך ההיריון הוביל לסיכון מוחלט גבוה יותר של NAS בנוכחות גורמי סיכון נוספים של שימוש לרעה באופיואידים (220.2 עבור 1,000 לידות), באלכוהול או סמים אחרים (30.8), חשיפה לתרופות פסיכו-טרופיות אחרות (13.1) ועישון (6.6), בהשוואה להיעדר גורמי סיכון אלו (4.2). הסיכון המוחלט בשימוש לטווח קצר בהקשר לגורמי סיכון אלו היה, בהתאמה, 192.0, 7.0, 2.0, 1.5 ו- 0.7 עבור 1,000 לידות.
ניתוחים מותאמים עם ציוני זיקה העלו, כי שימוש ממושך ובשלב מאוחר בהיריון בתרופות מרשם אופיואידיות הגבירו את הסיכון ל-NAS (יחסי סיכון 2.05 ו- 1.24, בהתאמה), בהשוואה לשימוש קצר טווח ושימוש בשלישים המוקדמים של ההיריון.
שימוש בתרופות מרשם אופיואידיות במהלך ההיריון קשור, בהיעדר גורמי סיכון נוספים, לסיכון מוחלט נמוך ל-NAS. שימוש ארוך-טווח לעומת שימוש לטווח קצר, ושימוש בשלבים מתקדמים בהיריון לעומת שלבים מוקדמים קשורים לעלייה בסיכון ל-NAS, ללא תלות בנוכחות או היעדר גורמי סיכון נוספים.