הופעה ממושכת של תמסינים או מחלה ממושכת בעת התחלת הטיפול עבור דלקת מפרקים שגרונית (rheumatoid arthritis - RA) קשורים לתוצאים גרועים. לא ברור אם קשר זה הוא ליניארי ומיוחס לעיקרון "מוטב מוקדם מאשר מאוחר", או שמא קיים חלון הזדמנויות בו הרגישות לטיפול התרופתי גבוהה יותר.
עוד בעניין דומה
כדי לשפוך אור על הסוגיה, בחנו החוקרים את הקשר שבין משך התסמינים לבין RA עיקשת.
משתתפי המחקר טופלו בתרופות נוגדות שיגרון ומשנות מהלך מחלה (disease modifying antirheumatic drugs - DMARDs) בשתי מרפאות: 738 מטופלים טופלו במרפאה אחת (EAC) ו-533 במרפאה אחרת (ESPOIR).
בוצעו מודלים של רגרסיית סיכונים יחסיים על של קוקס. הסיכוי להפוגה ב- RA הוצג באופן לוגריתמי אל מול משך התסמינים על פני חמש שנות מעקב. ההבדלים נמדדו בעזרת עקומות מקלט-מפעל (receiver operator curves) התלויות בזמן. כמו כן, בוצעו ניתוחי משנה עם ריבוד עבור שימוש ב- DMARDs (מתוטרקסאט או תרופות קונבנציונאליות אחרות) ועבור רמות פפטיד מעגלי שעבר ציטרולינציה (anticitrullinated peptide antibody - ACPA).
11% מהמטופלים שטופלו במרפאת EAC ו-5.4% מהמטופלים שטופלו במרפאת ESPOIR השיגו הפוגה ממושכת ללא שימוש ב-DMARDs. בכל עוקבות המטופלים ובכל ניתוחי המשנה, לא נמצא קשר ליניארי בין הסיכוי להפוגה ביחס למשך התסמינים טרם קבלת הטיפול.
משך התסמינים עם יכולת ההבדלה האופטימלית היה 15 ו-19 שבועות בקרב מטופלי EAC ו-ESPOIR, בהתאמה (שטח מתחת לעקומה [AUCי] 0.61 ו-0.59, בהתאמה). בקרב מטופלים חיוביים ל-ACPA, משך התסמינים עם יכולת ההבדלה האופטימלית היה 11.4 ו-15 שבועות, בהתאמה (AUC 0.56 עבור מטופלים משתי המרפאות).
מחקר זה הוכיח, כי הקשר בין משך התסמינים ועיקשות RA אינו ליניארי.
ממצאים אלו מציעים, כי ישנה תקופה מוגבלת בו RA מגיבה טוב יותר לטיפול התרופתי.