סרטן

דחק בעבר הרחוק לא הגביר הסיכון לסרטן לאחר טראומה נוספת

חוקרים ישראלים מצאו, כי הסיכון של הורים שכולים שהם גם ניצולי שואה ללקות בסרטן לא היה גבוה יותר מהסיכון של הורים שכולים אחרים

דחק (stress) משמעותי גורם לשינויים מוחיים, שינויים נוירו-הורמונליים ושינויים במערכת החיסון, אשר עלולים להגביר את הסיכון לתחלואה כרונית ולסרטן. עם זאת, עד כה לא נמצאו ראיות חזקות לקשר בין דחק לבין סיכון לסרטן. מחקרים בנושא העלו תוצאות מעורבות, ובמקרים בהם נמצא קשר - היה מדובר בקשר חלש או במחקרים בעלי סיכון גבוה להטיה.

לקריאה נוספת: משמעות המחקר המעניין והחשוב של כהן ועמיתיו / ד"ר רפי יונגמן

במחקר זה נבחנה ההשפעה של גורם דחק מרוחק  (גורם דיסטלי) בנוסף להשפעתו של גורם דחק בעבר הקרוב יותר (גורם פרוקסימלי). גורם הדחק המרוחק שנבחן היה חשיפה לשואה, שכן מחקרים הדגימו כי גם שישה עשורים לאחר השואה סבלו השורדים משיעורים מוגברים של פסיכופתולוגיה, ופגיעות מוגברת לגורמי דחק נוספים. גורם הדחק הקרוב יותר שנבחן היה אובדן בן בוגר, אירוע שדורג על ידי המגיבים לסקר בישראל כחמור ביותר שאדם עלול לחוות.

החוקרים שיערו, כי בקרב הורים שכולים שנחשפו לשואה בעברם הסיכון לסרטן יהיה גבוה יותר מאשר בקרב הורים שכולים שלא נחשפו לשואה.

המשתתפים נבחרו מתוך קבוצה של 6,248 הורים שכולים, ששכלו בנים במלחמת יום כיפור או עקב תאונה בין השנים 1970-1977. גילם הממוצע של הבנים שנהרגו היה כ-25 שנים. נבחרו 904 הורים שכולים ניצולי שואה – שמקורם בארץ אירופית שנמצאה תחת שליטת הנאצים ועלו לישראל בין השנים 1947-1954. קבוצה זו הושוותה לקבוצה של 933 הורים שכולים שנולדו באירופה אך עלו לארץ לפני 1945. נתונים לגבי תחלואה בסרטן התקבלו ממרשם הסרטן הישראלי, וכל מקרי הסרטן פרט ל-kaposi sarcoma וסרטן עור שאינו מלאנומה הובאו בחשבון. בניתוח התוצאות הובא בחשבון גם גילם של המשתתפים.

600 ממשתתפי המחקר אובחנו כחולים בסרטן. 48 מקרי סרטן אירעו בתקופה שטרם השכול, ולגבי מקרים אלו נמצא סיכון מוגבר בקבוצת ניצולי השואה (3.5% לעומת 1.7%, p<0.03).

לעומת זאת, בתקופה שלאחר השכול, לא נמצא הבדל בשיעורי הסרטן בקרב הורים שכולים ניצולי השואה לעומת הורים שכולים שאינם ניצולי שואה (30.9% לעומת 30.7%). על פי מודל Cox regression נמצא יחס הסיכונים ((HR=0.95 (95% CI 0.79-1.13). תוצאות דומות נמצאו גם כשנבחנו אבות שכולים ואמהות שכולות בנפרד.

גם לגבי תמותה מסרטן לא נמצא סיכון מוגבר במידה מובהקת בקרב הורים שכולים שהינם ניצולי שואה ((HR=0.88, (95% CI 0.74-1.05), ותוצאה דומה נמצאה גם כאשר נבחנו אבות שכולים ואמהות שכולות בנפרד.

בבחינת התמותה הכללית נמצא, כי הסיכון לתמותה היה גבוה יותר באופן מובהק בקרב הורים שכולים שהינם ניצולי שואה ((HR-0.89, (95% CI 0.80-0.97), אולם התוצאה לא נמצאה מובהקת כאשר נבחנו אבות ואמהות בנפרד. תוצאה דומה נמצאה כאשר נבחנו מקרי מוות עקב גורם שאינו סרטן.

החוקרים מסכמים, כי חשיפה לגורם דחק מרוחק (השואה) לא הגבירה את הסיכון לתחלואה בסרטן או תמותה ממנו בנוכחות חשיפה לגורם דחק קרוב יותר (שכול) – כלומר התוצאות אינן תומכות בהשערה הראשונית.

מגבלות המחקר כוללות הגדרת חשיפה לשואה על פי ארץ המוצא ושנת ההגירה – הגדרה שאינה חפה מטעויות. כמו כן, ניצולי השואה במחקר זה שייכים לקבוצה שהפגינה מראש עמידות גבוהה יותר נוכח הדחק בעצם יכולתם להקים משפחה, ולפיכך אינם מהווים מדגם מייצג של ניצולי שואה. בנוסף לא נבחן הסיכון לסוגי סרטן שונים בנפרד (בשל מיעוט המקרים), וכן לא הובאו בחשבון גורמי סיכון נוספים לסרטן (כגון עישון או היסטוריה משפחתית) בשל היעדר נתונים.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר

מקור:
Kohn et al.; Cancer incidence and mortality following exposures to distal and proximal major stressors, Soc Psychiatry Psychiatr Epidemiol. 2013 Dec 8. [Epub ahead of print]

נושאים קשורים:  סרטן,  סטרס,  דחק,  stress,  שואה,  שכול,  מחקרים
תגובות