ethics

מהיפוקרטס לפייסבוק

לראשונה בהיסטוריה הרפואית נוצר מצב בו החולה מקדים את הרופא בידע הרפואי. ידע זה מקנה לו את החופש לבקר את החלטות הרופא, לבחור בין החלופות המוצעות לו ולקבל החלטות מושכלות יותר ביחס לטיפול הרפואי המוצע לו

בתרבות הרפואית מאז ימי היפוקרטס היה הרופא "הבעלים" של הידע הרפואי. בעלות זו על הידע הבטיחה את מעמדו המיוחד של הרופא בחברה והקנתה לו את הסמכות והאוטונומיה המקצועית שאפיינה את הרפואה מדורי דורות.

כל אדם עם מחשב יכול להיות המחבר, העורך והמפרסם ברשת של "מידע רפואי"

כל אדם עם מחשב יכול להיות המחבר, העורך והמפרסם ברשת של "מידע רפואי"

התרבות הדיגיטלית העכשווית הפקיעה את הידע מידי הרופאים. החיץ הלשוני, שייחד את הרפואה והקנה לה את יראת הכבוד המסורתית, נפל והתרסק אל תוך החלל הקיברנטי. צרוף האותיות המוכר http://www הפך כל מושג ברפואה נגיש לציבור הרחב. אנו חיים כיום ב"גלקסיית המידע" כאשר עשרות מיליונים של אתרים ברשת עוסקים בכל היבט אפשרי של הרפואה.

מרבית הגולשים ברשת מחפשים מידע רפואי. חלק ניכר מהחולים שינו ביזמתם את הטיפול הרפואי אותו הם מקבלים בעקבות המידע שרכשו ברשת. עם מעט הפרזה ניתן להגדיר את המציאות החדשה בה משמש הרופא כ"דעה שנייה" והאינטרנט הוא הקובע את הדעה ראשונה.

לראשונה בהיסטוריה הרפואית נוצר מצב בו החולה מקדים לעיתים את הרופא בידע הרפואי. ידע זה מקנה לו את החופש לבקר את החלטות הרופא, לבחור בין החלופות המוצעות לו ולקבל החלטות מושכלות יותר ביחס לטיפול הרפואי המוצע לו. נקודת שיווי המשקל המסורתית ביחסי רופא- מטופל נעה באופן מובהק בכיוון המטופל. "קבוצות תמיכה", המנוהלות על ידי החולים ברשת, מחליפות מידע רפואי בין המטופלים עוקפות בכך את הרופא, מעבירות עליו בפומבי ביקורת מוצדקת או מדומה, ומערערות אף הן את מעמדו.
נוצר לכן צורך דחוף ליצור אמצעים חדשים לשמירת מעמדו של הרופא בחברה כמקור סמכות מקצועית בעולם משתנה בו הידע הרפואי נגיש כמעט לכל אחד.

אך האם באמת אנו מעצימים את המטופל ומחזקים את האוטונומיה שלו בהיצע בלתי מוגבל של מידע רפואי באיכויות בלתי אחידות ושונות בטיבן.

מנועי החיפוש הפופולאריים הגדולים Google ו- Yahoo לדוגמא מוטים כלכלית ואינם אובייקטיביים. מטופלים רבים הם חסרי יכולת לאסוף מידע רפואי רלוונטי באתרים ייחודיים יותר. קיים קושי אובייקטיבי להעריך את טיב המידע הרפואי ואיכותו ולסנן מידע שגוי או מטעה. יתר על כן מטופלים רבים נוטים לשייך לעצמם כל סימפטום עליו למדו ברשת עד כדי יצירת מחלת הרשת: Cyberchondria.

כל אדם עם מחשב יכול להיות המחבר, העורך והמפרסם ברשת של "מידע רפואי". לפיכך עולה השאלה האם לפרופסיה הרפואית יש אחריות חברתית לטיב המידע הרפואי ברשת? האם יש לרופא תפקיד בהדרכת המטופל הבודד בחיפוש אחר מידע אמין ברשת ובזיהוי סימני איכות למידע רפואי? ככל הנראה גם לציבור הרחב של הרופאים עצמם חסר עדיין הידע והחינוך הדיגיטלי הנדרש לצורך כך. עלינו להשלים פער זה בהקדם.

בחירת הרופא בעידן הדיגיטלי גם היא עברה תמורות רבות. החולה ה- Cyber phobic בוחר רופא בדרך המסורתית של "המלצות חברתיות" חלקן מפי חברים ומכרים וחלקן על פי "רשימות מומלצים" בעיתונות היומית או באמצעות רבנים שרכשו מעמד גם בקרב האוכלוסייה החילונית.

החולה המתוחכם יותר, אותו נכנה כ- e-patient, מחפש את הרופא ברשת והוא יודע פרטים רבים עליו ואת מראה פניו עוד בטרם פגש אותו בפעם הראשונה בחייו. מרבית האתרים האישיים של הרופאים בארץ מכילים ביוגרפיה אקדמית ואין בהם מידע על היכולת המקצועית של אותו רופא. צרכן הבריאות כיום אינו מסתפק בידע ביוגראפי כזה ובאתרים רפואיים בחו"ל ניתן לדוגמא ללמוד על היקף ניסיונו ומיומנותו המקצועית של מנתח בכל סוג של ניתוח שהוא מבצע לרבות שעור התחלואה והתמותה בקרב מטופליו. רופאים אחרים מנצלים את הרשת לצרכי פרסום וקידום אישי בצורה בוטה הפוגעת בכבוד המקצוע.
האם צריכה לכן הפרופסיה הרפואית להתערב, לקבוע ולאכוף כללים בדבר התוכן המילולי והוויזואלי של האתר, ברשת, של הרופא הבודד?

במרחב הדיגיטלי החדש יכול המטופל לשאול בעצתו המקצועית של הרופא מבלי לפגוש בו כלל. Cyber Advice - "יעוץ דיגיטלי" ניתן לעיתים למטופל בתנאי אנונימיות הדדית ובהיעדר המפגש האישי הבלתי אמצעי שאפיין את הרפואה עד כה. הרופא חסר בתנאים אלו את ההתרשמות האישית של שפת הגוף, נימת הקול או הבעת הפנים של המטופל והוא נסמך על מידע חלקי או מגמתי המועבר אליו ברשת. המטופל מצידו אינו יודע מה כישוריו המקצועיים של הרופא ואיכות העצה הרפואית הניתנת לו ברשת.
"יחסים דיגיטליים" אלו מחייבים הגדרה חדשה של יחסי רופא- מטופל בהיעדר פגישה אישית ביניהם- לרבות שאלה קיום "יחסי רופא-מטופל" והסוגיות האתיות והמשפטיות הנגזרות ממנה: גבולות האחריות המשפטית, ביטוח רפואי ורשלנות רפואית. סוגיות נוספות להן יש לתת תשובה הן קבלת הסכמה מדעת לתקשורת רפואית ברשת, אבטחת פרטיות ובטיחות המידע הרפואי, תיעודו, שקיפות ומניעת ניגוד עניינים מצד הרופא וקבלת תגמול כספי עבור הזמן המקצועי המוקדש לרשת.

המרחב הקיברנטי מאפשר למטופל לאסוף מידע על מחלתו, אך גם על הרופא עצמו, מעבר למימד המקצועי של עבודתו. המציאות החדשה מחייבת אותנו לדון בשאלה האם ראוי כי רופא יקבל בחיוב הזמנה להימנות עם חוג חבריו של חולה הנמצא בטיפולו? לחלופין, האם ראוי כי רופא יזמין מטופל להצטרף לרשת החברים שלו? אין ספק כי הרשתות החברתיות כמו Face book ו- Twitter מאפשרות למטופל "להתקרב" לרופא מחוץ למרפאה מתוך כוונה מודעת לשפר את יחסיו עם הרופא ואת הטיפול הרפואי בו. יש רופאים הרואים בכך אפשרות להרחבת הקשר המקצועי עם המטופלים ואמצעי להגדלת מספרם אך האם e-friendly physician אינו מטשטש בכך את הגבולות בין עבודתו המקצועית וחייו הפרטיים?
עלינו לקבוע כללי התנהגות אישית של הרופא במרחב הקיברנטי בכדי לשמר את סמכותו המקצועית ואת כבוד המקצוע גם ברשתות החברתיות הפופולאריות. הכלל הפשוט הוא זה כי מה שאינו ראוי להיראות להיעשות או להישמע בפני החולה במרפאה או בבית החולים אינו ראוי גם לרשת.

גם הרשומה הרפואית עומדת בפני תמורות מרחיקות לכת המעוררות בצד תקוות גדולות גם חששות כבדים. רשומת הנייר המסורתית התנהלה בכתב יד, הייתה מסורבלת ותפסה נפח אכסון יקר. לרשומה היה העתק אחד בלבד ולכן גם ניתנה לצפייה במקום אחד בלבד. המידע ברשומת הנייר היה מפוזר ממקורות שונים והעברתו לצורך המשך הטיפול הייתה כרוכה בהעתקת נתונים- מקור לטעויות ובזבוז זמן מקצועי יקר. בהעדר גיבוי אבדן הרשומה היה כרוך במחיקת עברו הרפואי של המטופל או לחליפין בקשיים רבים לשחזורו. עם כל מגרעותיה הברורות הגישה למידע הרפואי האישי של המטופל הייתה מוגבלת ובשל מגרעותיה שמרה על פרטיות המידע הרפואי של המטופל.

הרשומה הרפואית בכל קופות החולים וברוב בתי החולים בארץ היא כיום ממוחשבת. בתוך כל ארגון המידע הרפואי הינו אינטגרטיבי ושלם והוא נגיש בו זמנית במספר בלתי מוגבל של אתרים. נמנע בכך כפל בדיקות והטיפול ניתן ביעילות ובטיחות רבה יותר תוך חיסכון בזמן מקצועי והוצאות כספיות. עלות האכסון ואחזקת המידע היא נמוכה והגיבוי והאבטחה טובים יותר.

בשנת 2004 יזם משרד הבריאות את פרויקט הרשומה הרפואית הלאומית. על פי תפיסת המשרד המערכת המתוכננת תרכז את כל המידע הרפואי הקיים של המטופל מכל מקור שהוא לרבות קופות החולים, מרפאות בתי חולים מכונים ומעבדות ותציג אותו באופן "מתפוגג" בנקודת הטיפול. מעבר ליתרונות של עצם היות הרשומה הלאומית ממוחשבת ראה משרד הבריאות ברשומה אמצעי מובהק לרציפות המידע הרפואי בין המטפלים גם אם הם שייכים לארגונים שונים דבר אשר יביא לצמצום טעויות, מניעת כפילויות והוזלת עלויות. רשומה רפואית לאומית אמורה גם לתרום כאמצעי לבקרה, פיקוח וקביעת מדיניות רפואית לאומית.

הרשומה הרפואית הלאומית מעוררת שאלות אתיות כבדות משקל הן מצד גופים המייצגים את המטופל כאזרח המדינה והן מצד ההסתדרות הרפואית. סוגיות אלו שטרם באו על פתרונן מעכבות את קידום הפרויקט זה זמן ממושך.

חרדת "האח הגדול" מניעה שאלות אתיות בדבר מידתיות הפגיעה האפשרית בפרטיות המידע הרפואי מול התכלית של הרשומה כאשר לא ברור אם כל אזרח יוכל לבחור להשתתף (opt-in) או שלא להשתתף (Opt-out) בתכנית. סוגיות נוספות החייבות הסכמה חברתית נוגעות להיקף המידע הרפואי שייכלל ברשומה והגורמים המורשים לראותו כמו גם זכות העיון והתיקון של המטופל ברשומה לרבות ברישום הגורמים שקראו את המידע הרפואי שברשומה.

הרופאים מצידם מביעים חשש מפגיעה ביחסי רופא-מטופל בשל חשש מזליגת מידע רפואי וכן מהרחבת האחריות המשפטית שלהם בסביבת עבודה שאינה תואמת שינוי כה עמוק. רישום ממוחשב עלול לשמש, לדעת הרופאים, גם כאמצעי פיקוח ומעקב לצורך ניהולי, משמעתי או בקרת עלויות תוך פגיעה באוטונומיה המקצועית שלהם, כמו גם כבסיס לתגמול משתנה על בסיס טיב השירות הניתן על ידם.

ענקי התוכנה בעולם אינם ממתינים בינתיים. הם יצרו לאחרונה כלים חדשים, הנגישים לכל באינטרנט, המאפשרים ל e-Patient ליצור ולנהל בעצמו את הרשומה הרפואית האישית שלו כשהיא כולה בשליטתו הבלעדית.

אין ספק כי עלינו להתאים את המסורת הרפואית עליה התחנכנו כולנו לעולם הקיברנטי המשתנה במהירות. ספק אם נצליח להדביק אי פעם את הפער המתרחב בהתמדה אך את החובה לנסות לא נוכל להרחיק מאיתנו.

* ההרצאה נכתבה עבור כנס ים המלח 2010 "מערכת הבריאות בעידן הדיגיטלי".
* צילום תמונה אבינעם רכס: דן פורגס

עוד בנושא:

דוקטור פייסבוק פוגש את דור הפייסבוק

רבע מהמטופלים שינו את הטיפול שהרופא קבע להם לאחר שגלשו באתרי אינטרנט רפואיים

נושאים קשורים:  ethics,  פייסבוק,  יחסי רופא חולה,  רשת חברתית,  מערכות מידע רפואי ממוחשבות,  הרשומה הרפואית
תגובות
ד"ר אריה ברכר
18.08.2011, 08:27

נהניתי מאוד לקרוא את הדברים.
את האתיקה המקצועית, הנגזרת מיושר אישי, יושרה אישית ומקצועית, הגינות ונאמנות- את אלה, גם אלף פייסבוקים לא יקחו מהרופא.
כאן נשארת ועומדת בעוצמתה, היכולת המקצועית של הרופא שממשיך להיות הראשון והאחרון לתת את דעתו בעיני הפציינט שלו.
יש דבר אחד שהטכנולוגיה עדיין לא יודעת לתת, ואני מריח, שגם לא תדע לתת לעולם- זוהי תחושת הביטחון שהפציינט חש שהרופא שלו מקרין לו. ביטחון במובן ההכרה שהרופא שלו יעשה בישבילו כל מה שהוא יכול ויודע. נשמע נאיבי? רפואה טובה היא רפואה שיש בה מידה דרושה של נאיביות, של אמון בין המטופל לרופא שלו.
אני תמיד מזהיר את הפציינטים שלי: "אל תעברו אפילו ברחוב של רופא שאין לכם אמון בו".
הפציינטים בימינו מסתובבים באינטרנטים למיניהם כמו פורפרות, ובסוף שואלים "דוקטור, מה אתה אומר?". כי מה המטופל מחפש אם לא רופא שאפשר לתת בו אמון?!
כאן נשארת עוצמתו של הרופא ועם זה, כל רופא יכול להתגבר על כל נחלי האכזב הזורמים באינטרנטים.